שלומי ישראל נ' סמיקום לקסיס בע"מ

החלטה

1.הצדדים הגיעו להסכמה בדבר הסתלקותו של המבקש מבקשה שהגיש בבש"א 2796/09 לאישור התביעה בת.א. 1095/09 כתביעה ייצוגית, ובדבר מחיקת הבקשה ודחיית התביעה.

הבקשה לאישור התביעה כייצוגית התייחסה לנורות EL ספיראלית 20 ואט או 27 ואט מתוצרת יונדאי, המיובאות למדינת ישראל על ידי המשיבה במהלך שבע שנים טרם הגשת הבקשה.

המבקש טען בבקשה לאישור, כי הסתמך על מידע המופיע על גבי אריזתן של הנורות הספיראליות, לפיו הנורות בעלות עוצמת תאורה הזהה לנורות ליבון מסויימות בעלות הספקים, במונחי ואט, הגבוהים בהרבה מההספקים של הנורות הספיראליות.

בפועל הסתבר, לדברי המבקש, כי עוצמת התאורה של הנורות הספיראליות חלשה מאוד באופן מהותי ואין היא זהה לעוצמת התאורה של נורות הליבון, אשר הוצגו על גבי אריזת הנורות הספיראליות לשם השוואה.

בבקשה להסתלקות נאמר כי עם פרסומו של פסק דין ע"א 458/06 שטנדל נ' חברת בזק בינלאומי, אשר קבע כללים מנחים לעניין כשרותה של עילת ההטעייה לשמש כעילת תביעה ייצוגית, ועם יוודע למבקש כי המשיבה חדלה מלשווק את הנורות נשוא התביעה - הגיע למסקנה כי קיים קושי באישורה של הבקשה כתובענה ייצוגית.

כמו כן, לאור נכונות המשיבה בפיצוי צרכנים בדרך של מבצע החליט המבקש כי אין עוד טעם בניהול ההליך.

המבקש ציין כי המשיבה טענה ופרטה בתשובתה כי אין ממש בטענת ההטעייה.

עוד הסתבר כי כמויות הנורות אשר נמכרו על ידי המשיבה בתקופה הרלוונטית נמוכה בהרבה מהכמויות אותן העריך המבקש.

המשיבה הוסיפה על גבי האריזות, מבלי להודות בטענה כלשהי בטענות המבקש, כי ההשוואה לנורות ליבון היא "להמחשה בלבד".

המשיבה אף הסכימה למבצע מיוחד אשר יחל ביום 1.6.10 ויימשך חודש ימים, במסגרתו כל מי שירכוש שלוש נורות פלורוסנטיות בהספק של 20 ואט, יקבל נורה נוספת ללא תשלום. בממוצע נמכרות 30,000 נורות מסוג זה ולכן מדובר בהטבה אפשרית לציבור של 10,000 נורות.

2.הבקשה שבפניי היא תולדה של הבנה מצידו של המבקש כי הסיכוי לאישור התביעה כתביעה ייצוגית הוא קלוש, זאת הן לאור האמור בכתב התשובה והן לאור פסק דין שטנדל אשר קבע כללים בעניין ההטעייה.

עוד יש לקחת בחשבון כי במקרה הנוכחי הפסיקה המשיבה לשווק את המוצר נשוא התביעה ולכן איבדה למעשה התביעה ממשמעותה הציבורית.

נראה כי בנסיבות המקרה הנוכחי והעובדה כי לא מדובר במעשה בית דין כלפי כלל הקבוצה, ניתן לאשר את בקשתו של המבקש כהסתלקות על פי הוראות סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות תשמ"ו – 2006.

במסגרת הבקשה מבקשים הצדדים לפסוק למבקש ולבא כוחו הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום כולל של 45,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ותשלום למבקש כגמול מיוחד בסך 15,000 ש"ח.

אומנם, יש מקום לעודד חזרה של מבקש מבקשה לאישור תובענה ייצוגית כאשר מתברר קושי באישור, שכן יש בכך כדי למנוע הכבדה מיותרת על הצד שכנגד, על בית המשפט וגם על הקופה הציבורית.

על מנת לקדם מדיניות ראוייה בעניין זה, נוהגים בתי משפט לאשר הסכמות בדבר השתתפות של המשיבות בהוצאות המבקשים ובאי כוחם.

ראה לעניין זה ת.א 1120/08 גורן נ' סופר פארם ישראל בע"מ; ת.א 1204/09 עו"ד דבורה שרון נ' סלקום ישראל; ת"צ 2949-08-08 בובליל נ' דלק ובש"א 24959/05 לביא נ' דלקום בע"מ ואח'.

עם זאת, מקובלת עלי קביעתה של כב' השופטת ברון בתביעת גורן לעיל, כי על בית המשפט להעביר את התשלום עליו מסכימים הצדדים תחת שבט ביקורתו ולבחון האם מדובר בתשלום סביר, כאשר נסיבות כל מקרה תבחנה לגופה.

בקביעת שכר הטרחה וההוצאות יש לקחת בחשבון, בין היתר, את השלב שבו הוגשה הבקשה ולא לקבוע תשלום סכומים מופרכים ומוגזמים, אשר עלול לעודד הגשת בקשות בלתי ראויות.